איבדע, איגוד אמני הפלסטיק הערבים, הוא עמותה ללא כוונת רווח שהוקמה כתוצאה מהנסיבות המיוחדות בקהילה הערבית במדינה, וכתוצאה מהצורך למסגר אמנים ערבים בגוף אחד, הנושאת שים לב שהנושא עצמו הוא יובל של החברה התרבותית הערבית.
העמותה הוקמה בשנת 1994 והיא הייתה תוצאה של רעיונות ודיאלוגים שהתקיימו לאורך השנים בין מספר אמנים ערבים, עיתונאים ומשוררים. מקור הרעיון הוא מועדון התרבות העירוני בכפר יאסיף, וצמח בעקבות העניין של אינטלקטואלים אלה בקהילה הערבית ומעמדה התרבותי והיצירתי. לחברה זו בארץ יש היצע שופע של אמנים ויוצרים ערבים, שרבים מהם מפורסמים באופן מקומי ובינלאומי, והם מייצגים את החברה שלהם בתערוכות ובפורומים מקומיים ובינלאומיים רבים. אמנות פלסטית נחשבת מורשת של כל האנושות, ומתעוררת כנציג הרקעים החברתיים, התרבותיים וההיסטוריים של כל אמן.

עמותת איבדע העדיפה את פיתוח האמנות החזותית בקהילה הערבית, על ידי קיום תערוכות אמנות, סדנאות יצירה, במוזיאונים ובגלריות מתאימות.
עמותת איבדע לקחה על עצמה להעניק סיוע ולתרום לשיקום והכנתו החינוכית של הציבור, להכיר ולקבל את האומנויות הפלסטיות על פני התקופות ההיסטוריות, ביחס לאווירה הציבורית הכללית.

עבדאא מעוניין לגלות כישרונות סטודנטים ופועל להניע אותם ולחדד את כישרונותיהם, ולדאוג לנושא הוראת אמנויות בבתי הספר כראוי.
עמותת איבדע פתוחה לדיאלוג בונה ולעשייה משותפת עם מוסדות ויחידים, בתוך הקהילה הערבית ומחוצה לה, ברמה המקומית והבינלאומית, ורואה באמנות הפלסטית מקום מפגש של תרבויות ועמים, מכיוון שאמנות היא שפה נפוצה בקרב עמים ברמת האנושות כולה.

עמותת איבדאע מודעת לאחריות ולנטל המוטל עליה לשרת את האמנויות בהתנדבות, ועל כך מעידים הקורבנות של חבריה השומרים על האינטרס, ההתפתחות והשגשוג של העמותה.
כל זאת למען חברה ערבית מתורבתת, למען האנושות הגבוהה ולמען בניית האדם המשכיל.

בטקס ההקמה ניתנו דברי ברכה וקבלת פנים לרעיון היצירתיות, במיוחד לדברי האמן עבד עבדי:
"בין הכרזת היצירתיות, קישור לפיתוח ותמיכה באמנויות יפות בקהילה הערבית, לבין התחנות בדרך היצירתית להמונים הערבים שלנו, יש חוט עדין, כסף של נשמה וסבל. ראשיתו הייתה בשנות השישים, אז הופיעו סימני פעילות תרבותית אמנותית עם סיום האקדמאי הערבי הראשון שלמד במכללה לאמנויות בירושלים, האמן המנוח איברהים איברהים והאמן איברהים חיג'אזי. רחוק מיפן ודרך באותן שנים, האמן עבד עבדי נסע לגרמניה ללמוד אמנות. בשנים הבאות פנו למחקרים האקדמיים האמנים זאהר זיידאני, חליל ריאן, סואד נסר, תרז עזאם, אסאד איזי, דאוד האייק, איברהים נובאני, אחמד כנען ורבים אחרים. הם נחשבים לדור הראשון של אמנים שביצירתם נבדלה, ומה שהם ציפו להם היה הניסיונות למסגר את הכוחות האמנותיים והצעירים בתוך אגודה אמנותית, אך הם נכשלו בגלל נסיבות אובייקטיביות. ונשארנו לא מאורגנים. ”
הוא המשיך ואמר: "והנה אנחנו היום בפגישתנו שהגיעה לשיאה בפעילות בלתי נלאית לאור האינטרסים בקהילה הערבית של חלקם העוסקים באומנויות הפלסטיות. חלום העבר הפך למציאות בתנאים טובים יותר מאשר אתמול."
הוא המשיך בנאומו באומרו: "הנה יצירתיות העומדת לפניך, פותחת את זרועותיה לכל יוצר בציור, פיסול וקרמיקה, לכל יוצר שמקבל את חוקתו ומאמץ את הצעותיו ומטרותיו העומדות בקנה אחד עם ההתקדמות. של הציוויליזציה האנושית תוך שמירה על הבזקי המורשת האנושית של עמנו. "

האמן עבדי הוסיף: "הפתיחות שלנו לציוויליזציה ותרבותם של עמים אחרים לא אומרת שאנחנו נוטשים את הציוויליזציה המקורית שלנו. אלא, זה ניסיון להפיק מן התרבויות האנושיות לצד שלנו ולהשתלב בתרבות אוניברסלית, אנושית ומקיפה. "
כלי תקשורת שונים פרסמו את אירוע הקמת "איבדה", כמו עיתון "אל-איתיחאד" בגליונו שהוצא ביום 23.11.1994, שם פרסם המשורר כמאל מלחם את רשמיו מתערוכת האמנים בגלריה ביום חגיגת הקמתה של איבדה: והופעת הצבע והקו ההרמוני בהרמוניה קסומה, באמצעות יצירות אמנות המפלרטטות עם החושים, המצפון והנפש, תערוכת האמנים נפתחה. הגיע הזמן שצופי התערוכה שלנו, שהם רבים בתקופה האחרונה, יתחברו ליצירה היצירתית, ויקשיבו לתצפיות, להתרשמות ולשאלות המודעות שלהם. אנו זקוקים מאוד למבקרי אמנות נאורים עם רמת מודעות אמנותית המספיקה להערכת עבודה יצירתית ולחינוך הציבור על ידי פרסום מאמרים ביקורתיים אובייקטיביים. "